ההיסטוריה מלמדת אותנו שהבית חרב בגלל הקנאות לאמת, אך גם בעקבות בחירה לברוח מלהתמודד עם האמת או לקבל את האמת של האחר.

אבל האם יש אמת אחת?  האם בשם האמת עלינו לשרוף את האסמים?

השנה האחרונה ניפצה את הקונספציה. קונספציה משמע, תפיסת עולם. כיהודים אנחנו רודפי שלום נמענים מעימותים ומתרחקים מתוקפנות.

אז איך זה קשור לפסיכותרפיה מינית?

אנשים יגיעו לטיפול מיני רק כאשר הבית חרב. רק כאשר אין ברירה.

אז מה עושים נגד הקונספציה?

איך משנים את המציאות מבלי לצאת למלחמת אחים?

איך הופכים את הבעיה בתפקוד המיני לפתרון?

במאמר זה  אנסה לחבר בין המציאות העכשווית לתפיסת העולם היהודית ואציג בענווה את הפרשנות האישית שלי לאיש באמונתו יחיה.

עד כמה הבחירה המקצועית משקפת את האדם?

האני מאמין שלי דבק בנאה דורש נאה מקיים. הבחירה המקצועית שלי מתחילה במסע האישי הזוגי והמקצועי, אך הוא נמשך בבחירות להיות באמת ולדבוק באמת. כאדם אופטימי אני מאמינה בטוב הלב של האנשים וביכולת לבחור בטוב הכללי

אך מה קורה כאשר מופיע הרע?

הסיפור של קמצא ובר קמצא מציג את הסיבות לחורבן אני למדה מהסיפור על שני היבטים אנושים

המובילים לתוקפנות, צרות עין והשפלה. כאשר  אדם חווה תסכול, כאשר הוא מרגיש שאין הוא יכול להשוות את הישגיו עם האחר, הוא עלול לבחור להרוס את האחר. כאשר אדם מרגיש מורחק וממודר הוא יבחר לשרוף ולהרוס את המרחב של האחר מתוך הקושי לשאת את ההשפלה.

בפסיכותרפיה מינית נזהה מטופלים החווים תסכול מחוסר יכולת להתמודד עם ההפרעה בתפקוד המיני. התסכול מייצר  תוקפנות כלפי הקשר הזוגי  ורצון להרוס את הזוגיות, בכדי לא להתמודד עם תחושת הנחיתות. תחושת ההרחקה בעקבות ההפרעה בתפקוד המיני מציפה את תחושת הפגיעות ואת אין האונות, תרתי משמע. ואז התגובה עלולה להיות: לשרוף את הבית ולהחריב אותו על יושביו.

אז מה עושים?

לוקחים אחריות!

נאה דורש נאה מקיים.

מה הקשר?

כאשר כל אדם לוקח אחריות על מעשיו, מפסיק להאשים. מפסיק להסתכל על הדשא של השכן ומפסיק להשתיק. כאשר האדם מכבד את האמת שלו  מבלי לנסות לכפות את האמת שלו על האחר מורכבות יכולה להתרחש.

אז איך זה קשור לתשעה באב?

איך זה קשור לימינו אנו?

איך זה קשור להפרעה בתפקוד המיני?

 המיקוד הוא בראש וראשונה פנימה. בבדק בית. בזיהוי המחסומים האישים, בריפוי הפצעים, בהתרחקות מהרע, אך גם בהתעמתות עם הרע. כן, לפעמים צריך לצאת למלחמה, בכדי להדוף את הרע. הרע לא יעלם רק מתוך האור, אלא גם באמצעות פעולה נחרצת, באמצעות המאבק. התסמין המיני, האישי והלאומי הוא לא הבעיה, הוא הפתרון.

תשעה באב הוא יום החורבן, אך גם לפני המסורת היהודית הוא יום הגאולה.

מתי תגיע הגאולה?

כאשר נקח אחריות מתוך בטחון ועוצמה ונזכור שאין קיצורי דרך ואין קסמים אלא צעידה בדרך הארוכה מחורבן לגאולה.

נאה דורש נאה מקיים?

השנה הנוראית שהחלה בפילוג ובפיצול, חובה עלינו כמטפלים לתת מקום לחיבור ולאיחוד ולשאת את התקווה , במקומות שהפוליטיקה נכשלה, אנחנו נהיה האור. כמי שעוסקת בגישור במרחב הטיפולי שנים ארוכות, אני מאמינה בטוב הלב של אנשים וביכולת לבחור בטוב הכללי.

אחרי 7.10 אנחנו נושאים את התקווה לצד החיפוש אחריה. יש רגעי יאוש, עצבות תהומית ופחד גדול מהלא נודע, אבל באנו לכאן בכדי להשאר ועוד לא אבדה תקוותינו. אין עדיין תשובות וכולנו מחפשים את הדרך, אבל ללא ספק השביל הזה מתחיל כאן!

האם תמיד נצא לדרך?

האם תמיד נחתור לאחדות?

כמו בפגיעה מינית גם בפגיעה אישית ולאומית נזהה את המטרות המשותפות אך גם נרפה במקומות בהם שכבר לא נתנים לאיחוי. כי תכלס זה בסדר שבר קמצא לא מזמין אותך לבקר באחדות אפשר לשמור על ריחוק ולא להיות במקום בהם הפצע כואב.

 האחדות המינית מציגה פתרונות במרחב אהבה. מרחב מכבד ואוהב מרחב מוגן ובטוח. אנחנו לא מזמינים כל אדם למרחב האהבה כל שכן לבית המיני. המיניות הטובה דיה מתאפשרת רק כאשר אני מרגיש בבית מרחב אליו אני בוחר להזמין את האדם המטיב כאשר הזוגיות או הלאומיות מתנגשת אפשר להתרחק. לבחור להיות רק במחיצת האנשים החפצים ביקרנו ואנחנו רוצים לחפוץ ביקרם. שלום עולמי היא קונספציה אוטופית משאלת לב של תמימות, במציאות הגאולה מלווה בצניעות מתוך הידיעה והקבלה שאת הבית אנו פותחים רק למבקרים הראויים לאהבה.