האם ניתן לשוב הביתה, כאשר הבית הוא המקום שבו חוללה המיניות? האם המיניות שיצרה סבל וכאב יכולה להפוך למרחב ריפוי? שאלות נוקבות אלו מלוות אותי לאורך חיי, במסעי האישי והמקצועי, שנותב באורח פלאי ומדויק להיותי מטפלת מינית מוסמכת.

פגיעה מינית מערערת את התנאים הנדרשים לאחדות המינית:

החופש להיות אני, תחושת שייכות מטיבה וחיבור זוגי המבוסס על תשוקה מינית, היוצרים את המיניות השלמה, המיניות הטובה דיה. לאחר הפגיעה, המיניות מפצה, מורחקת, מנותקת או הופכת להיות מכוונת לאחר הפיצוי, ההימנעות, הניתוק והריצוי, מעצימים את תחושת חוסר האונים ומשבשים את יכולת החיבור למיניות השלמה.

הבחירה במקצוע הטיפולי, מצריכה אומץ לב והתפתחות אישית, לצד הגדילה המקצועית ובאמצעותה. אומץ הלב הוא האחדות בין הנחישות והתעוזה לרגישות ואהבת האדם, המובילים את המטפלים לשאת את התקווה עבור המטופלים, אך גם להיות מורה דרך, במסע חזרה אל המיניות הטובה דיה.

 מיניות לאחר פגיעה מינית גוף נפש מודעות התנהגות

התסמין המיני הוא חלון הצצה לתוצאותיה של הפגיעה המינית. 

לפגיעה המינית יש השפעות גופניות-רפואיות, הפוגעות בבריאות הגופנית השלמה, ההוליסטית. תוצאות הפגיעה יכולים להוביל לכאב מתמשך, מחלות כרוניות, תגובת דחק והלמת PTSD. הפגיעה המינית מאופיינת בתסמינים גופניים-מיניים, הפוגעים באופן ישיר בבריאות המינית השלמה. תסמינים כמו סלידה ממגע בכלל  או מאברי המין בפרט, כאב באברי המין, היצרות של הנרתיק, ירידה בחשק המיני ופגיעה ביכולת להגיע לפורקן מיני.

לפגיעה המינית יש השפעות ריגשיות, המופיעות כתסמינים נפשיים, המחבלים בבריאות הנפשית השלמה. תוצאות הפגיעה יכולים להוביל להצפה, תקיעות ונוקשות רגשית, לצד נשיאת אשמה, דיכאון, חרדה,  הערכה עצמית נמוכה, קושי ביצירת אמון וקיבעון במעגל הפגיעות. פגיעה מינית מאופיינת בתסמינים רגשיים מיניים, הפוגעים באופן ישיר בבריאות המינית השלמה. תסמינים כמו מיניות מנותקת מרגשות, מיניות מוצפת רגשית וחרדה ממיניות עד לכדי הימנעות או סלידה ממיניות.

לפגיעה המינית יש השפעות חברתיות, המעצבות את דפוסי ההתנהגות במערכות יחסים. הפגיעה יכולה להיות מאופיינת בריחוק חברתי,  תיוג חברתי, וקשיים בתאום החברתי.  לפגיעה המינית יש השפעות על דפוסי החשיבה, המעצבים את דפוסי ההתנהגות המינית. תוצאות הפגיעה המינית, יכולים להוביל ליצירת דפוסי התנהגות מינית כמו בלבול בזהות המינית, פגיעה בהערכה העצמית המינית,  פגיעה בדימוי הגוף המיני,  ומחשבות מיניות טורדניות.   

המשמעות שניתנת למיניות היא תוצאה של יחסי הגומלין שבין הביולוגיה, הפסיכולוגיה והסוציולוגיה. ההדדיות שבין הגוף, הנפש והמודעות, יוצרים את דפוס ההתנהגות המינית.

קיימות ארבע תגובות גופניות לאירוע דחק. לחימה, קיפאון, בריחה ודאגה לאחר.

לאחר פגיעה מינית מתפתחים ארבעה דפוסי התנהגות מינית בהתאם לארבעת התגובות.

דפוס ראשון הלוחם,  fight פיצוי יתר באמצעות מוחצנות מינית (סקסואליזציה). נפגעי פגיעה מינית עשויים להפגין נטייה להחצנת מיניותם. התנהגות המינית יכולה להתבטא בחיפוש אחר תיקוף או שליטה, באמצעות החצנת יתר של המיניות. מוחצנות מינית לאחר פגיעה מינית מהווה מנגנון התמודדות, המאפשר החזרת תחושת הכוח והשליטה במיניות. בדפוס הלוחם נפגוש מטופלים הבוחרים בהתנהגויות מיניות מסוכנות, הבוחנות את הגבולות, בין מיניות למתירנות יתר.  כאשר המוחצנות המינית, מהווה מנגנון הגנה לא מודע, העוקף את  ההתמודדות עם הפגיעה המינית, אך בפועל מחבל ביכולת לצור קשרים מיניים בריאים.

דפוס שני הקופא,  freeze שימור ההתנהגות באמצעות שחזור מערכות יחסים פוגעניות. נפגעי פגיעה מינית עשויים לשחזר את הפגיעה המינית, באמצעות בחירה מחודשת במערכות יחסים פוגעניות. בדפוס הקפוא נפגוש מטופלים המשחזרים התנהגויות מיניות פוגעניות במערכות היחסים הזוגיים והמיניים ובאופן לא מודע משחזרים ומנציחים את הישארותם במעגל הפגיעות המינית.

דפוס שלישי הבורח, flight הימנעות מכל פעילות מינית. נפגעי פגיעה מינית עשויים להימנע מכל פעילויות מינית, בכדי להגן בגופם ונפשם מפני פגיעה מינית חוזרת. בדפוס הבורח נפגוש מטופלים הבוחרים להתנזר ממיניות באמצעות בידוד חברתי או בהעדפת מערכות יחסים א-מיניות.

דפוס רביעי המטפל,care ההתנהגות המינית מכוונת לצרכיו המיניים של האחר. חלק מנפגעי פגיעה מינית, יבחרו במיניות ממוקדת באחר, בכדי לא להתמודד עם הקשיים במיניותם. בדפוס המטפל נפגוש מטופלים שהבחירה הזוגית תאופיין במרבית המקרים, בביטול הצרכים המיניים האישיים, ניצול מיני או דורסנות רגשית.

פסיכותרפיה מינית יצירתית מציגה את מסלול הריפוי כשיבה  אל מרחב שבו נוצרה הפגיעה המינית. אך אין הצעה זו המתאימה לכל המטופלים. בחרדת קודש ובזהירות יתרה, נשוב אל  מרחב הפגיעה המינית, רק כאשר כוחות הנפש של המטופלים חזקים דיה, להתמודד עם הנורא מכל. מערך ההגנות של הנפש המזהה סכנות ומתרחק מהם הוא מנגנון גאוני, שתכליתו  לשמור על נפש האדם.  לעיתים ההתרחקות מהמיניות היא השומרת על המטופלים מפני פגיעה נוספת.  נפש האדם חכמה יותר מכל מטפל שאפתן, בצניעות ובענווה עלינו  לדעת מתי להרפות ולתת למטופלים לבחור את הקצב, אך גם לשמר את הריחוק מהשיבה אל המיניות השלמה. כי לפעמים הבית המיני, הוא מקום כל כך מסוכן, שעדיף שלא לשוב אליו.

  

הצגת מקרה: החץ שפגע במצפן התעוררות של דפי

דפי  בת 28 דתלש"ית גרושה ללא ילדים. במהלך השרות לאומי עברה פגיעה מינית. בגיל 22 התחתנה, אך היא התגרשה לאחר שנה בגלל אלימות. את אייל, בן הזוג האחרון הכירה ביישומון היכרות ולאחר תקופה קצרה עברה לגור בביתו. אייל אילץ אותה ללכת לטיפול מיני כי הוא טען שהיא לא אוהבת סקס, אך הטיפול הפך לשדה קרב ואייל ודפי נפרדו. המטפלת הזוגית שלהם, הפנתה אותה אליי לטיפול מיני פרטני.  דפי מגיעה מוצפת, אישה גדולה וצבעונית. אבל אני ראיתי ילדה אבודה ושברירית.  דפי אמרה לי שהיא אף פעם לא הצליחה לגמור, אבל די מהר הבנתי שזה הרבה יותר עמוק. החשק המיני של דפי היה כבוי לגמרי ובדומה לחרדת הביצוע הגברית, לדפי הייתה חרדת עוררות נשית. דפי רצתה לרצות, אבל בכל פעם הגוף של דפי, נתן למיניות משמעות של סכנה, רמות האדרנלין הגבוהות וזרימת הדם לגפיים, פגעו בזרימת הדם לנרתיק. הנרתיק לא הצליח להכין את עצמו לפעילות מינית ולכן החדירה הפכה לבלתי נסבלת והובילה לירידה במוטיבציה לסקס.

אני מאוד אוהבת את גיבורי המיתולוגיה היוונית. אני בוחרת לראות בגיבורים ארכיטיפים, תבנית דגם להתנהגות האנושית.

 אפולו וקופידון התחרו בחץ וקשת.

 מנגד, קופידון שיגר  חץ עופרת לליבה של דפנה, שהרחיק ממנה את החשק המיני: לא משנה עד כמה אפולו החתיך חיזר אחריה, דפנה גילתה אדישות.

איך זה נגמר?

דפנה בורחת,  שולחת שורשים במעמקי האדמה התוקעים אותה במקום. דפנה מצמיחה קליפה עבה של גזע עץ  על גופה החטוב והופכת להיות עץ מקודש, המספק זֵרים לגברים המתפארים בניצחונם. דפנה הפכה להיות מושא התשוקה של גבר שחצן, שרצה לזכות בה כפרס על היותו קַשָת, המצליח לקלוע בכל מטרה. אולם, ליבה של דפנה שקהה בעקבות חץ עופרת, הפך אותה לחרדה מכל ניסיון של חדירה. דפנה החוששת מפני פגיעה נוספת, דוחה במפורש ובעקביות כל ניסיון של קירבה מינית. האדישות של דפנה כלפי גברים, היא מנגנון הגנה, המרחיק אותה מפני פגיעה נוספת.

לאחר שדפנה נפגעה מחץ העופרת של קופידון,

היא חוששת להיפגע מאפולו הקשת.

דפנה פונה אל אביה, אל הנהר, בבקשה להישאר בתולה.

הבחירה משמרת את מיקומה כילדה של אבא. 

המשאלה מאפשרת לה להשתחרר מהציפייה החברתית להינשא ולהקים משפחה,  אך כרוכה בוויתור על החופש שלה להיות ציידת.

החיזור הבלתי מתפשר של אפולו, המייצג גברים בעלי דפוס התנהגות כפייתית, שאינם מוכנים לוותר על האישה הנחשקת, מכריח את דפנה להתחמק ולהסתתר מפניו.

דפנה מצמיחה קליפה עבה של גזע עץ ובכך היא מסתירה את גופה המושך.

רגליה החטובות של דפנה הפכו להיות לשורשים,  המונעים ממנה תנועה.

האדישות של דפנה, דפוס הגנה ששמר עליה מפני פגיעה ואובדן הנעורים, נתקל במאהב כפיתי שאילץ אותה להסתתר, דפנה הפכה מציידת נמרצת לעץ.

הבתולים,  המסמלים את ההחלטה של דפנה לוותר על התשוקה המינית,  משמרים את מיקומה כילדה ומרחקים ממנה את תפקיד הנשי, להיות אמא. 

התסכול שנוצר, הוא הדוחק בדפנה האישה, להתמודד עם הפרעת ההתעוררות שלה.

 

יום רביעי תהליך הטיפול של דפי א'

כאשר דפי מגיעה לטיפול, היא לא מצליחה לנשום.

דפי מבוהלת ומיואשת כורעת תחת הריסות חייה, הלוכדות אותה.

תרגול קשיבות מאפשר לדפנה להתחבר לגוף.

באמצעות הנשימות והנשיפות, דפי לומדת לקחת מקום לעצמה,

אך גם לברוא תחנת הצלה, בכל פעם שהכאוס בוחר לשוב.

שימוש בחומרי אמנות, מחבר את דפי לשפה ילדותית ראשונית,

החושפת את הקשיים ומנגנוני ההגנה, אך גם מעוררת את כוחות הנפש לריפוי.

באמצעות שיטת ההתמקדות בתרפיה באמנות,  zoom in ניתן לצור סדר ולקבוע מטרות טיפוליות.

ההתמקדות מסייעת לדפי לצור גבולות בריאים ולהתחיל לסדר מחדש  את חייה.

באמצעות קלפים טיפולים כיצד אהבו אותי? כיצד אני אוהב?

דפי מצליחה לזהות את דפוסי האהבה ההורית וכיצד הם השפיעו על דפוסי האהבה הזוגית. האלימות מצד האב והעדר הגבולות מצד האם,

יצרו אצל דפי דפוסים של נמנעות והתכנסות פנימה.

הזיהוי מאפשר לדפי להתחבר לרגשות של כאב  וסבל,

אך גם לזהות את התקווה והאומץ להשתנות.

יום חמישי תהליך הטיפול של דפי ב'

לקיחת ההיסטוריה המינית התאפשרה רק לאחר שנוצר מרחב בטוח.

באמצעות ציר זמן מיני, דפי מתעדת את החוויות המיניות שלה ומשתפת בפגיעות המיניות שחוותה לאורך כל חייה.

דפוסי הנמנעות וההתכנסות, מתחלפים בפתיחות ובהקשבה.

השיפוטיות והביקורתיות, זזים הצידה ומאפשרים לאור של תקווה לחדור מבעד לסדקים.

במהלך השנה, דפי בוחרת לתת הזדמנות שנייה לקשר עם אייל.

מספר שבועות לאחר שחזרו לחיות יחד, דפי מייצרת את הציור הזוגיות שלנו.

כאשר דפי מתבוננת בו, היא מצליחה לשיים את החוויה הרגשית שהיא חווה בקשר: גזליינטינג.

 

תהליך הפרידה השני, המחיש את השינוי של דפי,

ההתבוננות הכואבת בזוגיות, הייתה מראה שאפשרה את הבחירה שלה לקחת אחריות על חייה ולשנות את גורלה.

דפי הסירה כעשרה קילוגרם ממשקל גופה,

החשק המיני החל לחזור בהדרגה והיא החלה לאונן בשימת לב למחזוריות המינית הנשית. דפי שמרה על שגרת טיפוח והחלה לצאת לדייטים

ולגלות כי שהיא מצליחה לגמור מחדירה נרתיקית.

 הדרך לזוגיות ולמיניות טובה דיה, כבר נמצאת באופק.

דפי מאמינה שכאשר היא תהיה מוכנה, הגבר שלה יגיע.

יום שישי התבוננות

הפרעת התעוררות מינית נשית היא קצה קרחון מאחוריו מסתתר סיפור נסתר.

פסיכותרפיה מינית יצירתית מנסה להתחקות אחר הסיפור האישי של המטופלת שיצר את התסמין המיני, באמצעות תהליך הדרגתי ומובנה, אך גם באמצעות יצירתיות, רבגוניות וייחודיות טיפולית.

דמותה הארכיטיפית של דפנה המיתולוגית מאפשרת הרחקה והתבוננות רחבה בדפי האישה, המובילה לזיהוי דפוסי התנהגות הגנתיים, המחבלים במיניותה.

זיהוי המשמעות המסוכנת שנתנה, באמצעות הבנת המשמעות הסמלית של חץ עופרת, הפגיעה המינית, אפשר לדפי לעבד את החוויה במרחב טיפולי מרפא ולצור משמעות חדשה למיניות, מתוך חיבור קשוב לגופה.

הסרת הפיצויים שהגנו על דפי מפני פגיעה נוספת,

אך גם שימרו את התקיעות,

אפשרו לצור אחדות בין חלקי המיניות המפוצלים ולהתחבר בהדרגה למיניות השלמה, המיניות הטובה דיה.

מה לדעתכם אפשר את תהליך הריפוי של דפי?

האם תהליך הטיפול הממוקד במטופל?

האם הבשלות והמוטיבציה של דפי להשתחרר מחץ העופרת?

האם התהליך האישי של המטפל שהפך אותו ממטפל מיני פצוע  למורה דרך בר סמכא?

האם אולי האחדות בין התהליך האישי של המטפל, התפירה העילית של הטיפול ובשלות המטופל, היא זו שאפשרה את השינוי?